החלטה בתיק ע"א 12102-03-12

1.         המבקש הגיש ביום 1.2.12 ערעור (בתיק ע"א 1599-02-12) על פסק-הדין של בית-משפט השלום (כב' השופט ע' שחם), מיום 27.12.11, בת"א 43489-02-11, לפיו נדחתה על הסף תובענה שהגיש לביטול פסק-דין. בתובענה הנ"ל עתר המבקש לביטול פסק-דין שניתן בבית-משפט קמא (כב' השופט י' מילנוב) בת"א 14585/04, ביום 23.2.09, בטענה כי פסק-הדין הנ"ל ניתן בהיעדר סמכות מקומית או עניינית. בפסק-הדין מיום 27.12.11, דחה בית-משפט השלום את  התובענה בת"א 43489-02-11 על הסף, בציינו כי הטענות בדבר היעדר הסמכות הועלו על-ידי המבקש בהליך הקודם, הן בערכאה הדיונית והן בערעור בבית-המשפט המחוזי בתיק ע"א 3183/09, וערעורו של המערער נדחה ביום 19.1.10 נוכח אי-התייצבותו ואי-הגשת עיקרי טיעון מטעמו. לאור פסק-הדין החלוט בהליך הקודם, נדחתה התובענה החדשה על הסף. יצוין, כי בהליך בערכאה הדיונית לא ניתן סעד ארעי כלשהו.

2.         ביום 8.2.12, כשבוע לאחר הגשת הערעור בתיק ע"א 1599-02-12, הגיש המבקש לבית-משפט השלום בירושלים בקשה "לעיכוב ביצוע פסק-הדין", שבגדרה עתר לעיכוב פינוי המקרקעין. לכאורה מדובר היה בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא היה מקום להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין. נוכח היעדרותו של כב' השופט שחם, הועברה הבקשה לטיפולה של השופטת מ' ליפשיץ-פריבס. בהחלטה מיום 29.2.12 לא נעתר בית-משפט קמא לבקשה לעיכוב פינוי המקרקעין, אך יחד עם זאת, "ועל מנת שלא תיקבענה עובדות מוגמרות בהריסת המבנים", הורה על ביצוע עיכוב ההריסה עד למתן פסק-דין בערעור.    

3.         ביום 7.3.12 הגיש המבקש לבית-משפט זה הודעת ערעור על החלטתו האמורה של בית-משפט השלום (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) שלא לעכב את פינוי המקרקעין. בטופס פתיחת ההליך ציין ב"כ המבקש, כי מדובר בערעור אזרחי, וכלשונו - "ערעור דחוף על החלטה בגין עיכוב ביצוע", וכי הערעור אמור להישמע לפני דן יחיד. הערעור החדש קיבל מספר סידורי נפרד - ע"א 12102-03-12, ולמבקש הודע כי עליו להפקיד פיקדון - אשר לא הופקד עד עצם היום הזה.

            המבקש צירף לערעור החדש בתיק ע"א 12102-03-12 בקשה נושאת כותרת "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דין במסגרת ערעור". גם הפעם, כמו בערכאה הדיונית, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע, במקום בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור על-פי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי.

            הבקשה האמורה, הועברה לטיפולי כשופט תורן.

3.         ראשית, טעה המבקש בכך שהגיש ערעור אזרחי על ההחלטה שלא לעכב את פסק-הדין. על-פי הדין, כאשר ערכאה דיונית דוחה בקשה לעיכוב ביצוע, רשאי המערער להגיש בקשה לעיכוב ביצוע או לסעד זמני בערעור במסגרת הערעור העיקרי, ומדובר בבקשה הנדונה מראשיתה על-ידי ערכאת הערעור, ולא בהליך ערעורי.

4.         דין הבקשה לעיכוב ביצוע, במסגרת הערעור הנפרד שהגיש המערער בתיק ע"א 12102-03-12 (על החלטת בית-משפט קמא מיום 29.2.12 לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן בת"א 43489-02-11) - להידחות. סיכויי הערעור קלושים ביותר בהיבט הדיוני - שכן אין זכות ערעור על החלטת ביניים הדוחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, וככל שביקש המערער לעכב את פינויו מהנכס, היה עליו להגיש במסגרת הערעור בתיק ע"א 1599-02-12 בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור - דבר שלא נעשה. למעלה מן הנדרש אציין, כי אף אם הייתי רואה בקשה זו כבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור במסגרת הערעור המקורי, לא היה מקום להיעתר לה מחמת סיכויי הערעור הקלושים, זאת לאור פסק-הדין החלוט בעניינו של המבקש בתיק ע"א 3183/09.

5.         אשר-על-כן, אני דוחה את הבקשה.

6.         לאור האמור בפסקאות 4 ו-5 לעיל, ינמק המבקש, עד ליום 17.4.12, מדוע שלא יימחק הערעור הנוסף שהגיש בתיק ע"א 12102-03-12, מה-גם שטרם שילם את הפיקדון. הימנעות ממתן תגובה במועד תיחשב כהסכמה למחיקת הערעור.

7.         לשלוח ההחלטה בפקסימיליה לצדדים, ולוודא טלפונית קבלתה.

ניתנה היום,  כ"ג בניסן תשע"ב, 15 באפריל 2012, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: